הרשעת חברת רהיטים ובעליה בשמוש חורג בקרקע חקלאית במושב לצרכי העסק ובאי קיום צו בימ"ש להריסת המבנים

1.       כנגד הנאשמים הוגש, בתאריך 10/9/2009, כתב אישום המייחס להם עבירות שונות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה; או - החוק). בתאריך 23/3/2010, תוקן כתב האישום. העבירות המיוחסות לנאשמים הינן:

1.1.     אי קיום צו בית משפט - עבירה לפי סעיף 210 לחוק;

1.2.    שימוש בלא היתר במקרקעין - עבירה לפי סעיף 204(א) ו- 208 לחוק;

1.3.    שימוש חורג בסטייה מתוכנית במקרקעין - עבירה לפי סעיף 204(א) ו- 208 לחוק;

1.4.    שימוש חורג בקרקע חקלאית, לפי סעיף 204(ג) ו- 208 לחוק.

2.       עיקרי הטענות שבכתב האישום:

2.1.    הנאשם 1 (להלן: הנאשם) הינו מר יגאל אוליאל; והנאשמת 2 - חברת גלי-רהיט (1989) בע"מ, הינה חברה למכירת רהיטים.

הנאשמת 2 פועלת במספר מבנים הממוקמים על קרקע חקלאית בצמוד לבית הנאשם במושב מגדים והידועה כמגרש 57 גוש 10551 (להלן: החלקה).

מושב מגדים נמצא בתחום המועצה האזורית חוף כרמל.

מטעמי נוחות, אלא אם יצוין אחרת, אתייחס לנאשם 1 והנאשמת 2 כאל הנאשם.

2.2.    מרבית המבנים אליהם מתייחס כתב אישום משתרעים, כל אחד, על שטח של מאות מ"ר, כפי שפורט בכתב האישום: מבנה בשטח של כ 1,800 מ"ר (900 מ"ר, בתוספת 900 מ"ר גלריה) המשמש כאולם תצוגה גלריה ומשרדי הנאשמת 2; מבנה בשטח של כ 380 מ"ר המשמש כמרפדיה ומתפרה של הנאשמת 2; מבנה בשטח של כ 600 מ"ר; מבנה נוסף בשטח של 680 מ"ר; קראוון בשטח של כ 44 מ"ר; מכולה בשטח של כ 30 מ"ר; וכן הכשרת שטח של כ 1,000 מ"ר כחניה מרובדת אספלט.

2.3.    כתב האישום מציין, כי בתאריך 29/11/2004 נגזר דינם של הנאשמים בבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.פ. (שלום חיפה) 2245/02 (להלן: ההליך המקורי) בגין שימוש חורג במקרקעין ושימוש חורג בקרקע חקלאית.

למרות צו בית המשפט בהליך המקורי, אשר הורה שהשימוש הבלתי חקלאי במבנים יופסק עד לתאריך 1/6/2005 (להלן: צו הפסקת שימוש) וכן כי המבנים יהרסו עד לתאריך 1/12/06 (להלן: צו ההריסה); הרי שהנאשם לא עשה כן.

כתב האישום מפרט סדרת ביקורות שנעשו במהלך שנת 2007 וכן ביקורת אחת שנעשתה בתאריך 19/7/2009 מהן עולה, כי הנאשם לא הרס את המבנים (פרט לסככה אחת וקרוואן) וכן לא הפסיק את השימוש שאינו חקלאי.

3.       אקדים את המאוחר ואציין, בקצרה, כי במהלך המשפט לא היתה מחלוקת שעיקר העובדות לעיל אכן הוכח: היינו, מחד, אכן ניתן צו הפסקת שימוש וכן צו הריסה; ומנגד, אלה לא קוימו.

זאת ועוד, לא היתה מחלוקת כי המצב לעיל נכון לא רק בהתייחס למועדי הביקורות (קרי, שנת 2007 ושנת 2009), כי אם גם בהתייחס לכל תקופת ניהולו של התיק בפני, ובהקשר למרבית המבנים.

יחד עם זאת, הנאשם טען כי שיקולי צדק שונים מצדיקים, לשיטתו, את  זיכויו.

נבחן איפוא, באם למרות הפרת הוראות חוק התכנון והבניה משך למעלה מ 10 שנים (שהרי כתב האישום בהליך המקורי הוגש בשנת 2002) ולמרות אי מילוי צווי בית משפט למעלה מ 6 שנים, יש מקום להורות על זיכוי או על ביטול כתב האישום.

4.       ההליך המקורי הוגש בתאריך 12/3/2002 לבית המשפט השלום בחיפה והיה כנגד שני הנאשמים שבפני כיום. מדובר בת"פ 2245/02, שנדון בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת רחל חוזה (כתב האישום סומן ת/ 17).